קראקוב

Kraków

בית הכנסת חדש דרמ"א זצ"ל

מעשה גלותו של ר' נתן נטע שפירא, בעל ה'מגלה עמוקות'

מספר ד"ר יצחק אלפסי בספר 'מאורות מעולם הקבלה והחסידות (עמ' 41).

בימי נעוריו של רבי נתן מטע שפירא בעל 'מגלה עמוקות', תוך התעלותו בחביוני הקבלה, קיבל על עצמו גלות. הוא החליף את בגדיו ויצא לדרך כעני ודל ונדד מעיר לעיר ומכפר לכפר. באחד מנדודיו תעה ביער עבות ונקלע לחבורה של שודדים. הללו תפסו אותו ואיימו עליו: אם גנב אתה – תשב איתנו, ואם לרגל באת – מות תמות. נאלץ לומר שאכן גנב הוא ובטעות הגיע לכאן. אף משמים סייעו בידו והוא החל משוחח עמהם בענייני גניבות וישא חן וחסד בעיניהם.

בתוך החבורה הזו היה מתחזה נוסף, אדון אחד בן אצילים אשר כל רכושו נגנב ממנו. הוא הושב בבית הסוהר כאחד האסירים ומשאלה שוחררו הוא הצטרף אליהם למעשה גניבותיהם, כדי להתחקות אחר גונבי רכושו. גם לפניו התרברב רבי נתן נטע בגניבותיו הרבות ואף אישר בפניו כי היה בין הגנבים שהשתתפו בגניבה הגדולה אצל האדון, לבל יחשדוהו שאינו גנב.

באחד הימים שכנע האדון את חבריו להתנפל על ארמון מפואר. ידע האדון שישנה שמירה חזקה בארמון וכך יפלו כל השודדים בשבי ובתוכם גם אותו גנב שהשתתף בגניבה הגדולה. שם ארמון, כבר יוציאו ממנו את כל הסודות ויוכלו להתחקות אחר הגניבה ומבצעיה. כך אמנם היה. הרב הוחזק במאסר והחלה החקירה אודות הגניבה.

ראה הרב שצרתו צרה, והוא נאלץ לספר את הכל אודותיו וכי מעולם לא היה גנב ואת אשר עשה להציל את נפשו עשה. אולם האדון לא שעה לדבריו, הרי בפירוש הודה שחלקו עם גנבי הרכוש. תוך בכי תמרורים נרדם הרב בחדר המעצר שהושם בו. בלילה חלם שמשרתי הארמון עומדים להרעיל את האדון. משבא אליו האדון לחקור אותו שנית אמר לו הרב: דע לך כי כל בואי הנה הוא כדי להצילך ממוות ובזאת תבחן שלא גנב אני. לעג האדון לדבריו, אולם הרב הוסיף ואמר כשיגישו לך את האוכל תצוה להאכיל בו את הכלבים ותראה מה יהיה סופם. עשה האדון כאשר צווה ואכן אומתו הדברים. הכלבים מתו במקום כי רעל קשה שמו במאכלו.

מיד צווה האדון לאסור את המשרתים ואת הרב שחרר ממעצרו. אחר שחרורו מיהר הרב לברך ברכת "הגומל", והמשיך בנדודיו.

רצה האדון לגמול טוב למיטיבו ומצילו, אך לא מצאו. הוא ציוה לערוך סעודה גדולה ולחייב את כל התושבים היהודים להשתתף בה. הוא הלך מאורח לאורח כדי למצוא את מושיעו, אך הוא לא היה ביניהם. יצאה פקודה מפיו להביא אליו כל יהודי ויהודי שלא בא למשתה. מיהרו השמשים לבתי העניים ולבתי התמחוי והביאו בחוזק יד את כולם אל האדון ובתוכם היה גם הרב מגלה עמוקות. משראהו קיבלו בשמחה ובהתלהבות וסיפר לכל הנוכחים את מעשה ההצלה שהיצילו הרב ושם ה' נתקדש ברבים ומאז היה האדון עושה חסד לכל אדם מישראל.

(ע"פ הספר ספרי קדושים, לייפציג, תרכ"ו)

גרסה מורחבת של הסיפור הזה מביא מרדכי בן יחזקאל ב'ספר המעשיות' שלו.

:: אינדקס סיפורים :: ראשי :: Home :: Strona startowa ::